תקציר
לאורך השנים הלכה והחמירה מידת חשיפתם של תושבי חבל עזה לפעולות טרור, והחלטת הממשלה על ביצוע תוכנית ההתנתקות הגבירה את תחושות חוסר הוודאות שלהם בנוגע למצבם. עם זאת, באופן מפתיע הלך וגדל היישוב היהודי בחבלי ארץ אלו באותן שנים, בעיקר על ידי משפחות דתיות שהגיעו לחיות באזור. לפיכך, מאמר זה מבקש לבחון את השיח האמוני־דתי של רבני חבל עזה בדרשותיהם בעיתות משבר לקהילותיהם. מטרתו לזהות בדרשות הרבנים את המנגנונים שבאמצעותם סייעו לחזק את חוסנם האישי והקהילתי של התושבים. בעזרת ניתוח המסרים האמוניים בהקשרים אלו, המאמר בוחן את הפרקטיקה הפסיכו־סוציאלית שעליה התבססו הרבנים בהנהגתם את הקהילות בחבל עזה, ואת פרשנותם למציאות שבה חיו. ניתוח הטקסטים האמוניים מאפשר להציג לקוראים שאינם בקיאים בשיח דתי זה, את אופן התמודדותם של רבים מתושבי חבל עזה עם אירועי הטרור ואיום ההתנתקות, מתוך נקודת המבט הייחודית של השקפת עולמם הפנימית. טקסטים אלו גם יאפשרו לעמוד על המניעים להתנגדותם העיקשת של תושבי חבל עזה להתפנות מבתיהם מרצונם, ועל חוסר נכונותם לשתף פעולה עם גורמי הממשלה לפני הפינוי. (מתוך המאמר)
שפה מקורית | עברית |
---|---|
עמודים (מ-עד) | 127*-146* |
מספר עמודים | 20 |
כתב עת | חוסן לאומי, פוליטיקה וחברה |
כרך | 2 |
מספר גיליון | 2 |
סטטוס פרסום | פורסם - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- אלוהים
- אמונה
- דרשות (יהדות)
- ההתנתקות מחבל עזה
- חוסן (לאומי-חברתי)
- מקום ותחושת מקום
- מתנחלים
- פינוי יישובים -- היבטים פסיכולוגיים
- רבנים
- רוחניות
- רצועת עזה