תמורות בספרות המוסר והדרוש בספרד במוצאי ימי הביניים

ר' יצחק ב"ר אברהם אבוהב היה תלמיד חכם שפעל באזור טולדו שבספרד בראשית המאה הארבע-עשרה. חיבורו 'מנורת המאור' הוא מהמפורסמים שבספרי המוסר שנכתבו בימי הביניים. כמה מחקרים עסקו בדמותו ובספרו, בפרט בהשוואה ליצירה אחרת באותו שם 'מנורת המאור' לר' ישראל אלנקאוה, שעוסקת אף היא במוסר ונכתבה בסמיכות של מקום וזמן. הספר עוסק בענייני מוסר והנהגה ומתאפיין בשימוש נרחב באגדות ומדרשים בכל עניין ועניין. מבחינה זו הוא משמש במידה רבה את תחילתה של סוגת הכתיבה האנתולוגית הסובבת על אגדות חז"ל, שאליה משתייכים מבחינה זו גם חיבורים, כמו 'עין יעקב' לר' יעקב אבן חביב ו'הגדות התלמוד' (קושטא רע"א). המאמר אינו מתיימר לדון בתופעת הספרות האנתולוגית בתחום המוסר, המדרש והאגדה, אלא הוא מתמקד בספר 'מנורת המאור' לר"י אבוהב מתוך ניסיון לעמוד על המניעים לכתיבה, הרעיונות המרכזיים שעמדו מאחוריה וניסיון לשרטט קווים כלליים למאפייניה של היצירה ולצרכים החברתיים שהיא באה למלא. (מתוך המאמר)