תוספות שנץ: מהדורותיו ומאפייניהן

התפרסם מאמר תגובה למאמר זה ב'המעין', 249, סד (ג) (ניסן תשפ"ד), עמ' 141-143 במאה השלוש-עשרה נסתם מעיין היצירה של בעלי התוספות. חכמי הדור התמקדו בתקופה זו בכתיבת חיבורים מסכמים ובעריכת קבצים קדומים. במקביל לירידה זו עלה ושגשג בית מדרשו של הרמב"ן בגרונה שבקטלוניה. ספרות החידושים של הרמב"ן ותלמידיו הגדולים הצמיחה רעיונות משפטיים מעמיקים. רבותיו של הרמב"ן, ר' נתן בר' מאיר ור' יהודה בר יקר, נמנו עם הלומדים בישיבתו של ר' יצחק בן אברהם, ממלא מקומו של הר"י הזקן בראשות ישיבת דמפייר. הקשר הישיר שבין בתי המדרש החשובים של צרפת ושל קטלוניה הפך את הרמב"ן לחוליה בשרשרת המסירה של בעלי התוספות. עדותו של הרמב"ן, שהיה קרוב פיזית ורוחנית לבית המדרש של בעלי התוספות בעכו, נתנה כלים לזיהוי המהדורות של תוספות שנץ לראש השנה ולבירור יחסי הגומלין ביניהן. ניתוח התוספות מעלה שלושה דפוסי פעולה המבדילים בין הקבצים: במהדורה הראשונה עוד נזכר במפורש שמו של ר"י והדברים התבססו על פרשנותו, ואילו במהדורה המאוחרת נעלם שמו, ולעתים גם התעלמו מרעיונותיו. פירוש רש"י נזכר ב'תוספות ישנים' בשמו המפורש, אך בתוספות על הדף כונה קונטרס. מלבד זאת נוצר פער כמותי ואיכותי בחלקו השני של הירושלמי בשני הקבצים. קובצי התוספות הגיעו אלינו כשהם בנויים מרבדים היסטוריים שונים. ר' תם ור' יצחק בר' אשר הנחילו את תורתם לתלמידיהם, ור"י הזקן, תלמידו של ר' תם, מסר את תוספותיו לר' שמשון משנץ ולתלמידים נוספים. בדורות שלאחר מכן נערכו הקבצים בידי ר' אליעזר מטוך, ר' פרץ מקורביל ור' אשר בן יחיאל. בהרקה מכלי לכלי אבדו פרשנות הלכתית חשובה וידיעות היסטוריות בעלות משמעות.