שימוש בבינה מלאכותית באקדמיה הישראלית

המחקר הנוכחי בחן את הקשרים בין מניעים לשימוש בכלי בינה מלאכותית, תחושת מסוגלות עצמית ומוטיבציה לימודית בקרב 131 סטודנטים לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. המחקר התבצע במטרה להבין כיצד השימוש הגובר בכלי בינה מלאכותית באקדמיה הישראלית משפיע על תהליכים פסיכולוגיים וחינוכיים מרכזיים. נעשה שימוש בשאלונים מובנים למדידת מוטיבציה ללמידה (AMS), מסוגלות עצמית כללית (GSE), ושימוש בכלי בינה מלאכותית (QAIUM). הממצאים העיקריים הראו קשרים חיוביים מובהקים בין תחושת מסוגלות עצמית לשימוש בכלי בינה מלאכותית (25. = r), בין מוטיבציה פנימית לשימוש בכלים אלו (28. = r), ובין מוטיבציה חיצונית לשימוש (32. = r). מעניין לציין כי מוטיבציה חיצונית הייתה דומיננטית יותר (4.73 = M) מאשר מוטיבציה פנימית (4.39 = M), המצביע על שימוש פרגמטי בכלים אלו. נמצאו הבדלים מגדריים משמעותיים, כאשר גברים דיווחו על מוטיבציה פנימית ושימוש בכלי בינה מלאכותית גבוהים יותר. באופן מפתיע, לא נמצאו קשרים בין גיל או שנת לימודים לבין משתני המחקר. ניתוחי רגרסיה העלו כי מוטיבציה חיצונית ומסוגלות עצמית מהווים הגורמים המרכזיים המנבאים שימוש בכלי בינה מלאכותית. המחקר מדגיש את החשיבות של טיפוח מסוגלות עצמית ופיתוח מוטיבציה פנימית להטמעה מיטבית של כלי בינה מלאכותית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.