רגולציה תקשורתית בישראל: הבניית המיתוס המדינתי הפרגמטי

המאמר מציע להבחין בין שני טיפוסי מיתוסים 'טהורים': מיתוס חברתי ומיתוס מדינתי. מיתוס חברתי מטפח סולידריות וזהות בין האזרחים לבין עצמם. הוא יסוד מעצב קבוע של תרבות, חברה ואומה. מיתוס מדינתי לעומת זאת מהווה מסגרת ארגונית פורמלית להסדרת הזיכרונות ההיסטוריים באופן שישמר את כוחה ועוצמתה של המדינה. הוא מטפח סולידריות בין האזרחים לבין הארגון המדינתי. מאחר שהמשך קיום המדינה מחייב יצירה והפצה של מיתוסים מדינתיים, יש חשיבות רבה לפיתוח המסגרת המושגית של מיתוסים מדינתיים ככלי להערכת הליך ההסדרה של השידור הטלוויזיוני בישראל. לפיכך עוסק המאמר בשאלה מהו המיתוס המדינתי של השידור הטלוויזיוני בישראל ואילו שינויים חלו במיתוס זה, אם בכלל. ניתוח הנרטיב התחיקתי-בירוקרטי של חוקי ההסדרה הטלוויזיוניים מצביע על קיומם של מיתוסים מבארים ומיתוסי גיבורים. יתר על כן, המסגרת התחיקתית של חוק רשות השידור תשכ"ה-1965, חוק הבזק (תיקון מספר 4) התשמ"ו-1986 וחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו התש"ן-1990 הטמיעה בתוכה גם את טקסי ההשגרה של מיתוס השידור המדינתי. בנוסף, מתברר כי הנרטיב המדינתי ביחס לשידורי הטלוויזיה משתנה בהתאם לתפיסה הפרגמטית של המיתולוגיה המדינתית המשלבת בין חוסר ההמשכיות של העבר בהווה לבין קשר מתפתח של עבר-הווה עתיד (תקציר מתוך המאמר).