קולנוע קהילתי מזרחי ישראלי

המאמר עוסק בקולנוע קהילתי מזרחי בישראל. לדעת המחבר ייצוג המזרחים בתקשורת הישראלית העכשווית ממשיך להיות סטראוטיפי, בהתאם לכלים האירופוצנטריים שסיפק הסרט 'סאלח שבתי'. בתגובה על ייצוג זה נוצרה חלופה קולנועית - קולנוע עלילתי קהילתי שמכונה 'קולנוע מזרחי'. הוא בעל מאפיינים של קולנוע עצמאי שמדגיש את ההיבט האתני והמעמדי ועוסק בדמויות של מזרחים עניים. בזכות תכניו, סגנונו והמבנה שלו, קולנוע זה מציע לקיים תת-תרבות מזרחית. בזכות חוויות הצפייה, שמדומה להתפלשות ברפש ובזוהמה (תרבותית), קולנוע זה מעביר את הצופים מסע של השלת זהות, שהייה רגעית במצב קדם-סמלי, ויצירת זהות חדשה, של טראש מזרחי. (מתוך הגיליון)