תקציר
במאה ה-13 נבלמה התנופה האינטלקטואלית של בעלי התוספות. בבתי המדרש של צרפת נכתבו קודקסים הלכתיים המסכמים את המסקנות העולות מחידושיהם של גדולי יוצרי התוספות במאה הקודמת. במקביל לירידה זו צמח ועלה בית מדרשו של הרמב"ן בגירונה שבצפון ספרד. הקשר הישיר שבין בתי המדרש החשובים של צרפת ובין קטלוניה הפך את הרמב"ן לחוליה בשרשרת המסירה של בעלי התוספות. תורת התוספות הגיעה לידי הרמב"ן בכתב ובעל-פה, ותפסה מקום חשוב ומרכזי ביצירתו. בניסיון לקבל תמונה כללית על זיקת הרמב"ן לתורת חכמי צרפת יתמקד מאמר זה בזיהוי קובצי התוספות שהרמב"ן ציטט מהם בחידושיו לקידושין.
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| עמודים (מ-עד) | 143-173 |
| מספר עמודים | 31 |
| כתב עת | סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה |
| כרך | 27-28 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2013 |
IHP Publications
- ihp
- אשר בן יחיאל (הרא"ש)
- בעלי התוספות
- משה בן נחמן -- 1194-1270
- פרשנות התלמוד
- שמשון בן אברהם משאנץ -- 1150-1230 בערך
- תלמוד בבלי. קידושין
פורמט ציטוט ביבליוגרפי
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver