קהילה, נאמנות, המשכיות: תרומתה של הערכת ההון החברתי להישארות הצעירים בקיבוץ הדתי

המחקר בוחן את הקשרים בין הון חברתי, היקשרות למקום, אידאולוגיה ושביעות רצון מן הדתיות ואת תרומתם להחלטתם של צעירים להישאר בקיבוץ. בעזרת מאפיין האישיות "הנטייה להימנעות מהיקשרות" המחקר מבקש לטעון כי הערכת ההון החברתי וההיקשרות לקיבוץ הן שני מושגים נבדלים, ולכל אחד מהם יכולה להיות השפעה שונה על הנטייה של הצעירים להישאר בקיבוץ. 330 צעירים מ־16 קיבוצים השיבו על שאלונים מובנים. בעזרת מודל מבני נבחנו הקשרים הישירים והעקיפים של הגורמים הקשורים לנטיית הצעירים להישאר בקיבוץ המגורים. מן המודל עולה כי להערכת ההון החברתי של הצעירים בקיבוץ הדתי יש תרומה חשובה ביותר לנטייתם להישאר בקיבוץ. תרומה זו מורכבת מתרומה ישירה של הערכת ההון החברתי לנטייה להישאר ומתרומה עקיפה של הערכת ההון החברתי להיקשרות לקיבוץ, שהיא הגורם בעל התרומה השנייה בגודלה לנטייה להישאר. נראה כי בעידן שבו אין אידאולוגיה קיבוצית מגובשת, הצעירים נוטים להזדהות עם הרעיון הקיבוצי בעזרת השתייכותם לקהילה, והם ייקשרו רגשית לקיבוץ שהם חיים בו ויתקשו לעזבו. עוד עולה מן המחקר כי מי שמרוצים מן הצביון הדתי בקיבוץ ורואים את עצמם כחלק מן הקהילה, ייטו להישאר ויתרמו בכך להומוגניות של הקהילה. מן המודל המבני מתברר שבעלי נטייה אישיותית להימנעות מקשרים חברתיים נוטים להעריך את ההון החברתי בקיבוץ כנמוך. עם זאת, הקשר הרגשי שלהם לקיבוץ חזק. המודל מורה שחשוב להתייחס להערכת ההון החברתי ולהיקשרות למקום כאל שני מושגים שונים, שלכל אחד מהם תרומה ייחודית ותפקיד ייחודי לקשר של אנשים אל מקום מגוריהם. (מתוך המאמר)