ציונים יציבים, ביטוי מתפתח: ניתוק בין יישום שיפוט הערכתי לבין רפלקציה כתובה בהערכת עמיתים

הנגישות הגוברת של ידע באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות ובינה מלאכותית גנרטיבית מחדדת את הצורך בפיתוח כשירויות ברות־העברה בהשכלה הגבוהה ובפרט שיפוט הערכתי ורפלקציה מקצועית. הערכת עמיתים בשילוב רפלקציה מובנית הוצעה בספרות כמנגנון לטיפוח כשירויות אלו, אך הקשר האמפירי בין הממד הכמותי לממד האיכותני של תהליך זה נותר חסר־בסיס מחקרי. מחקר זה בוחן האם מתקיים ניתוק בין ציוני הערכת עמיתים לבין עומק הרפלקציה הכתובה, ואם כן, כיצד ניתוק זה מתבטא בשלבי הכשרה שונים. נעשה שימוש בגישת שיטות מעורבות בעיצוב חתכי, שניתח 379 הערכות עמיתים שסיפקו 148 סטודנטים להוראה במכללה אקדמית לחינוך בישראל, משני קורסים: קורס חובה בשנה א' (81=n) וקורס בחירה בשנה ג' (67=n). הסטודנטים העריכו מצגות פדגוגיות של עמיתיהם באמצעות שאלון קצר המורכב מחמישה קריטריונים דידקטיים וכתבו רפלקציה אישית בתשובה לשאלה "מה למדתי ממצגת זו?". הנתונים נותחו באמצעות מודל ליניארי רב-רמתי וניתוח סימנים לקסיקליים. הממצאים מגלים כי לא נמצאו הבדלים מובהקים בממוצעי הציונים הכמותיים בין הקבוצות (3.49=M לעומת 0.05<p 3.52,=M), אולם נמצאו הבדלים מובהקים באורך הרפלקציה ובפירוט המשוב האיכותני לטובת סטודנטי שנה ג' (0.01>p). שיעור הרפלקציות המורכבות היה גבוה יותר בקרב הסטודנטים משנה ג' (15.7% לעומת 10.9%), ולא נמצא קשר מובהק בין אורך הרפלקציה לציונים שניתנו (0≈r). ממצאים אלו מצביעים על ניתוק בין יישום שיפוט הערכתי, כפי שנמדד בציונים, לבין ביטויו, כפי שנמדד ברפלקציה הכתובה. הבחנה זו מרחיבה את המודל התיאורטי הקיים ומחזקת את הצורך בשילוב שיטתי ומדורג של רפלקציה מובנית בהערכת עמיתים החל משלבי ההכשרה המוקדמים ביותר.