עמדות הציבור כלפי אלימות בזוגיות כפונקציה של מגדר התוקף

המחקר הנוכחי בחן את עמדות הציבור כלפי אלימות בין בני זוג, תוך התמקדות בהשפעת
מגדר התוקף )גבר או אישה(, מגדר הקורבן )אישה או גבר בהתאמה( ומגדר המשיבים
)גברים או נשים( על תפיסת המעשה. לצורך המחקר נעשה שימוש בתסריט עבירה
שבמסגרתו הוצג למשתתפים תרחיש היפותטי: שוטרים מוצאים בדירה קורבן מת )אישה
או גבר( ולצדו התוקף או התוקפת )בהתאמה(, מגואלים בדם, המוסרים כי המעשה התרחש
בעקבות ויכוח שהסלים. במחקר השתתפו 212 נבדקים, מתוכם 56 אחוז נשים ו 44- אחוז
גברים, אשר נחשפו לתרחיש שבו גבר תוקף אישה ) 47.2% ,n=100 ( או אישה תוקפת גבר
52.8% ,n=112( (. המשתתפים התבקשו לדרג את חומרת המעשה, להעריך את המניע
האפשרי לביצועו ולקבוע את סוג הענישה הראוי. ממצאי המחקר מצביעים על כך שכאשר
האישה היא הקורבן והגבר הוא התוקף, הציבור )ללא הבדל מגדרי( תופס את המעשה
כחמור יותר, מייחס לו אופי חמור יותר ומשית עונש חמור יותר על התוקף. חשיבותו של
המחקר טמונה בהצפת הפער בין המצב הקיים בשטח, של אינטראקציה הדדית באלימות,
לבין ההבניה החברתית. התפיסות החברתיות ממשיכות לשקף הטיה מגדרית המפלה
גברים לרעה. המחקר מדגיש את הצורך בשינוי תפיסות חברתיות מוטות. שוויון מגדרי
אמיתי מחייב גישה מאוזנת והוגנת לכל קורבן אלימות, ללא תלות במגדרו, לצד שבירת
הסטריאוטיפים הדיכוטומיים המציירים גברים כתוקפים ונשים כקורבנות.