על קדמות המצוות ועל התווספותן ההיסטורית: פרק במשנתם של יעקוב אלקרקסאני ורב סעדיה גאון

מאמר זה עוסק בשאלת קדמות המצוות בכתביהם של שניים מחשובי הוגי הדעות במאה ה-10: רב סעדיה גאון, והחכם הקראי יעקב אלקרסאני. לשאלה אם המצוות חלו לפני התגלות סיני יש השלכות תיאולוגיות ופרשניות נרחבות. הדיון השיטתי והרחב הראשון שהגיע אלינו בשאלה זו נמצא בספרו של קרקסאני דן בשתי תאוריות: לפי הראשונה המצוות כבר לאדם הראשון, ולפי השנייה חוקי התורה ניתנו בתהליך מצטבר, בהתאם לנסיבות היסטוריות המשתנות. מאמר זה מציג את שתי התאוריות ומראה ששורשן הוא בפלומס המושלמי-יהודי בנוגע לעיקרון המוסלמי של ביטול התורה, וכי חלק ניכר ממקורותיהן של שתי התאוריות הוא בהגות המעזלית. לעומת הדיון המקיף והסדור שעורך קרקסאני, רב סעדיה אינו עורך בכתביו דיון מקיף ושיטתי בנושא. הגאון הביע בנושא זה עמדות מגוונות בהקשרים שונים, ונראה לעיתים כאילו דבריו סותרים אלו אלו. ברור שהגאון הכיר במשמעות העקרונית שיש לסוגיה זו, ומתקבל על הדעת שהוא פתח בה עמדה עקבית, גם אם לא הביע אותה באופן סדור. במאמר זה נעשה ניסיון להראות שהגאון סבר קודם מתן תורה גיבורי המקרא הכיר מצוות מסוימות, אך אין להתייחס למצוות אלו כתורתו של עם ישראל כקולקטיב דתי. לדעת הגאון, המצוות הקדומות עשויות להתבטל, ואילו תורת משה נצחית. לפי ניתוח זה, מתברר שגישת הגאון לא הייתה רחוקה במאפייניה העיקריים מזו של קרקסאני.