מעורבות הורים בחינוך ילדיהם כפונקציה של גודל המשפחה: המקרה של ישראל

העידן המודרני מאפשר בחינה מחודשת של מעורבות הורים בחינוך ילדיהם כפונקציה של גודל המשפחה. ישראל מעודדת ילודה: "ילדים זה שמחה". האומנם? האם זו תפיסה סקטוריאלית־דתית בלבד? והאם תפיסה זו רלוונטית לעידן שבו האינדיבידואל והמצוינות הם הערכים הדומיננטיים? מחקר זה בוחן ב"חקר מקרה" האם הורים למשפחות מרובות ילדים בישראל, שלהם ארבעה ומעלה, מגלים מעורבות נמוכה יותר בלימודי ילדיהם מאשר הורים למשפחות קטנות. לא כלהורה יכול להשקיע בילדיו, בשל חוסר זמן, חוסר מיומנות פדגוגית, עייפות, לחץ מהעבודה ועוד. ככל שיש יותר ילדים, ההורה צריך להתחלק בין יותר ילדים־צרכנים. האם מציאות זו גורמת לכל ילד לקבל "פרוסה" קטנה יותר של "עוגת" היכולות והמשאבים? והאם במשפחות מעוטות ילדים כל ילד זוכה ל"פרוסת עוגה" גדולה יותר? מממצאי המחקר עולה כי קיים מתאם מובהק בין מעורבות הורית ביחס לגודל התא המשפחתי, כלומר שככל שמספר הילדים גדול יותר, כך המעורבות ההורית פוחתת. ממצאי המחקר שופכים אור על אחד הנושאים המעסיקים חוקרים מתחומי ידע שונים, שכן לנושא זה יש השלכות כלכליות, חברתיות, ערכיות, חינוכיות וגלובאליות. (מתוך המאמר)