מזון למחשבה – דילמות אתיות ואתגרים מוסריים בטיפול באנשים עם דמנציה מתקדמת במסגרות טיפול ביתיות בקהילה

דמנציה (קיהיון) הינה סינדרום המאופיין בהידרדרות ביכולות הקוגניטיביות ובתפקוד של האדם. כשישה אחוזים מאוכלוסיית הקשישים סובלים מדמנציה בעולם המערבי. מספר זה צפוי לגדול בעשורים הבאים (Livingston et al., 2020). בשלבים המתקדמים של המחלה צפוי החולה לסבול מכאבים, מדלקות בדרכי השתן, מעצירות ומדלקת ריאות, בעיקר על רקע שאיפת מזון לדרכי הנשימה. קשיי אכילה ושתייה מהווים גורם משמעותי לפגיעה בריאותית בחולה ובבני משפחתו ומובילים למחסור בנוזלים, תת-תזונה, ירידה במשקל, אשפוזים חוזרים ולצורך בהזנה ומתן נוזלים בדרכים מלאכותיות (Schmidt et al., 2018). למרות מורכבות זו, לא קיימת הסכמה לגבי הדרך המועדפת להזנה ממושכת של חולים אלה (Newman et al., 2020). בין הפתרונות המוצעים קיימת האפשרות להזנה-מנחמת (comfort-feeding) מחד, לעומת האכלה באמצעי הזנה מלאכותיים מאידך (artificial nutrition and hydration). הזנה-מנחמת, הינה מתן מזון דרך הפה בלבד, במרקם מעוך, טחון או מוסמך, או באמצעות 'אכילת-אצבעות' (finger-feeding) – מזון שניתן לאחוז בו בידיים. דרך ההאכלה הנבחרת מתחשבת בראש ובראשונה בהעדפות החולה, גם אם כתוצאה מכך צרכיו התזונתיים אינם מסופקים (Wilmot et al., 2002). (מתוך המאמר)