מהימים ההם לזמן הזה - ניתוח אופי המגזרים היהודים בחברה הישראלית כיום, לאור הזהויות היהודיות בעת העתיקה

מאמר זה מבקש לאפיין את אופי ההתנהגות של שלושה מהמגזרים המרכזיים בחברה הישראלית-יהודית: ציונית-חילונית, חרדית ודתית-לאומית. האופי הטיפולוגי יאופיין רעיונית-אידיאולוגית-תיאולוגית, לא סוציולוגית. יש שתי זהויות יהודיות: היהודי התנ"כי והיהודי-החז"לי. הזהות הראשונה התאפיינה באתוס אופנסיבי הכולל ערכים כמו עבודה, צבא ומלחמה. הזהות היהודית-חז"לית מאופיינת באתוס דפנסיבי, כאשר הערך היחיד המצוי בה הוא לימוד התורה. אין לנתק את הטקסט מהקונטקסט, ולכן יש לקרוא את ספרות חז"ל בקונטקסט של כישלון המרד הגדול, מרד התפוצות ומרד בר כוכבא. כעת נטלו חז"ל את שרביט ההנהגה והם ממירים את האתוס התנ"כי-אופנסיבי בחז"לי-דפנסיבי. מסקנת המאמר היא: האתוס הציוני-חילוני הינו אתוס תנ"כי-אופנסיבי נטול האמונה הדתית; האתוס הציוני-דתי הוא אתוס תנ"כי-אופנסיבי בתוספת הדתיות; והאתוס החרדי הינו האתוס החז"לי-דפנסיבי. כך מתנהלת לה החברה היהודית במדינת ישראל בהווה, על פי מודלים של זהות יהודית ואתוס מן העבר. (מתוך המאמר)