מדברים או עושים? הבדלי מגדר בעיסוק בפעילויות גופנית בישראל בפתח המאה העשרים ואחת

היעדר פעילות גופנית מהווה גורם משמעותי המשפיע על תחלואה, תמותה ועלויות גבוהות לטיפול רפואי בחברה המערבית. ההתקדמות הטכנולוגית בעשורים האחרונים הפכה את אורח החיים לנייח וסביל יותר, והשפיעה בכך לרעה על בריאות האוכלוסייה. חרף העובדה ששיעור הישראלים המצהירים על פעילות גופנית באופן קבוע עולה והולך, הוא עדיין נמוך יחסית למדינות המערב. המחקר הנוכחי נערך במטרה לסייע לתכנון מדיניות לעידוד הפעילות הגופנית בשעות הפנאי על ידי מיפוי האוכלוסייה היהודית הבוגרת על פי עיסוק בפעילות זו ועמדות כלפי ספורט. הנתונים נאספו במסגרת פרויקט ה-ISSP בשנת 2007 בשיטת ראיונות פנים אל פנים בבתי המרואיינים. נמצא כי גברים מחזיקים בעמדות אוהדות כלפי הספורט, בעוד שנשים מביעות עמדות פחות חיוביות ועוסקות בפעילות גופנית מתוך מניעים אינסטרומנטליים. ניתן להסביר הבדלים ביחס לפעילות גופנית בהבדלי מגדר בתהליך החיברות. לפיכך ניתן לשער, כי אם מניעים אינסטרומנטאליים אלה ימולאו באמצעים חלופיים, הרי שקיים חשש כי נשים יפחיתו או אף יפסיקו את פעילותן הגופנית, והתועלות הבריאותיות של הפעילות הגופנית לא יושגו. על מנת למנוע השלכות אלה, חשוב שסוכני החברות המרכזיים יפעלו לקידום המניעים ההישגיים, התחרותיים והחברתיים לעיסוק בפעילות גופנית בקרב שני המינים, ולא בקרב גברים בלבד. (מתוך המאמר)