מאמץ האזנה בקרב לקויי שמיעה

הערכת התפקוד השמיעתי של לקויי שמיעה אינה מספקת מידע על אודות המאמץ השמיעתי המושקע במטלות אלו. בעבודה זו נבחן מאמץ האזנה בליקוי שמיעה חד־צידי ומושתלי שתל שבלול דו־צידיים. בשני הניסויים השתתפו 52 מבוגרים בגיל 20–30. בניסוי הראשון השתתפו עשרה משתתפים לקויי שמיעה חד־צידיים ועשרה שומעים תקינים, שביצעו מטלה כפולה (תפיסת דיבור וחזותית) ומילאו שאלון לתפקוד שמיעתי. בניסוי השני השתתפו שניים עשר מושתלים דו־צידיים ועשרים שומעים תקינים, אשר האזינו למשפטים, חזרו על המילה הסופית בכל משפט, ולבסוף התבקשו להיזכר במילים שזוהו. משימה זו בוצעה עם שמיעה חד ודו־צידית. בנוסף בוצעו מטלת זכירת ספרות ומטלת קשב חזותי. ממצאי הניסוי הראשון:1. ירידה באחוזי הדיוק במטלה החזותית הכפולה לעומת המטלה הבודדת בשתי הקבוצות;2. בשתי הקבוצות לא היו הבדלים במטלת תפיסת הדיבור בין המטלה הבודדת למטלה הכפולה;3. הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בכל חלקי השאלון. ממצאי הניסוי השני:1. לא התקבלו הבדלים בין שמיעה חד־ צידית לשמיעה דו־צידית באחוזי זיהוי דיבור ;2. ירידה ניכרת בהיזכרות במצב חד־צידי לעומת דו־צידי בקבוצת המושתלים;3. מתאם חיובי בין זכירת ספרות למטלת ההיזכרות. ממצאי הניסויים באוכלוסיות לקויי השמיעה מדגימים את הצורך בהוספת מדדים של מאמץ האזנה לקליניקה. מדדים אלו צריכים לכלול מטלות התנהגותיות ושאלוני דיווח עצמי, כיוון שהם משקפים ממדים שונים של המאמץ המושקע. (מתוך המאמר)