למידה מותאמת אישית באקדמיה: אוריינטציית הלמידה הדיגיטלית של הסטודנט, והשפעת סגנון ההוראה על אופן הלמידה המקוון

המעבר ללמידה דיגיטלית בהשכלה הגבוהה מעורר שאלות לגבי ההתאמה בין דפוסי למידה של סטודנטים לסגנונות הוראה של מרצים בסביבה המקוונת. בהמשך לכך, מחקר זה בחן את התפקיד המתווך של סגנון ההוראה של המרצה בקשר בין אוריינטציית הלמידה של סטודנטים לדפוסי הלמידה המקוונת שלהם. המחקר כלל 342 סטודנטים לתואר ראשון (181 ממכללות, 161 מאוניברסיטאות) בשנת הלימודים 2022/23 . באמצעות ניתוח גורמים זוהו שתי אוריינטציות למידה של הסטודנטים (דיגיטלית ומסורתית), שני סגנונות הוראה של המרצים (אוריינטציה מחקרית ופדגוגית), ושני אופנילמידה מקוונת (פעילה ופסיבית). במחקר נבחנו הקשרים הישירים בין כל אחת מאוריינטציות הלמידה של הסטודנט, לכל אחד משני אופני ההוראה המקוונת, דרך שני משתני תווך המייצגים את תפיסת אופן ההוראה של המרצה על ידי הסטודנט: מרצה באוריינטציית מחקר ומרצה באוריינטציה פדגוגית. הקשרים הישירים והעקיפים נבחנו באמצעות מודל 4 בתוסף PROCESS (Hayes, 2023). הממצאים חושפים תבנית מורכבת של יחסי גומלין: סגנון הוראה באוריינטציה מחקרית מתווך את הקשר בין אוריינטציית למידה דיגיטלית ומסורתית ללמידה מקוונת פעילה, ואילו סגנון הוראה באוריינטציה פדגוגית מתווך את הקשר בין אוריינטציית למידה דיגיטלית ומסורתית ללמידה מקוונת פסיבית. לא נמצא תיווך בין אוריינטציה פדגוגית ללמידה מקוונת פעילה. החידוש המרכזי הוא זיהוי תפקיד המרצה כמתווך קריטי בין מאפייני הלמידה המקוונת של הסטודנט לתוצאות הלמידה הדיגיטלית שלו. הממצאים מצביעים על הצורך בהתאמה דיפרנציאלית של סגנונות הוראה לפרופיל הלמידה של הסטודנטים, ומספקים תובנות מעשיות לפיתוח סביבות למידה דיגיטליות מותאמות אישית בהשכלה הגבוהה.