תקציר
בישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, אי אפשר לקבל תואר אקדמי בעיתונאות. ההתעלמות מלימודי עיתונאות במערכת האקדמית בישראל, אף שלימודי תקשורת קיימים בה מראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, לא אפיינה את כל שנות המדינה. במשך השנים נעשו נסיונות אחדים לפתח לימודים אקדמיים בעיתונאות, אך אלה לא עלו יפה, והתוצאה היא שגם באמצע העשור השני של המאה העשרים העיתונאות טרם זכתה להכרה כמקצוע אקדמי. המאמר מבוסס על מחקר היסטורי מקיף, ומתוארים בו הנסיונות לכונן לימודים אקדמיים בעיתונאות בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה. אף על פי שההכרה בצורך בלימודים מסודרים של העיסוק העיתונאי התעוררה כבר בשנות הארבעים, והתעצמה עם קליטתם של גלי העלייה הגדולים והקמתם של עיתונים רבים שגייסו כוח אדם ללא הכשרה מקצועית, לא התפתחו לימודים אקדמיים בעיתונאות. הסיבות העיקריות לכך היו יחסים מנוכרים, שגבלו לעתים בזלזול הדדי, בין אנשי האקדמיה לבין אנשי המקצוע, העיתונאים; מחסור בכוח אדם להכשרת עיתונאים ברמה אקדמית; חילוקי דעות, הן באקדמיה והן בקהילה המקצועית, על דפוסי ההכשרה הרצויים, ועוד. (מתוך המאמר)
שפה מקורית | עברית |
---|---|
עמודים (מ-עד) | 112-125 |
מספר עמודים | 14 |
כתב עת | קשר |
כרך | 48 |
סטטוס פרסום | פורסם - 2016 |
IHP Publications
- ihp
- אוניברסיטת תל-אביב
- אקדמיזציה
- האוניברסיטה העברית בירושלים
- הכשרת עיתונאים
- ישראל -- היסטוריה