להיאחז או לנטוש? אידיאולוגיה, התקשורת למקום ותפיסת הסיכון בשומרון ובבנימין

פסיכולוגים סביבתיים טוענים כי האדם זקוק לסביבה טובה דייה (good enough) למגורים (Fullilove, 1996). אך לעתים, עקב מצב של סיכון, נפגעת יכולתה של הסביבה לשמש מקום בטוח למגורים. נשאלת השאלה אם בשל הסיכון הזה תגבר נטיית התושבים לעזוב את המקום. במחקר זה נבחנו הגורמים המנבאים את הנטייה של בני דור ההמשך באזורי שומרון ובנימין להישאר או לעזוב את מקום מגוריהם, בהשפעת האירועים שהתחוללו באזור עם תחילת האינתיפאדה בחודש תשרי תשס"א (2001). כמו כן נבחנה השפעת משתני הרקע (כגון מין ודתיות) והמשתנים התרבותיים (כגון אידאולוגיה של היאחזות בקרקע והתקשרות למקום) של תושבי המקום בני הדור השני על נטייתם להישאר או לעזוב. המחקר נערך בקרב בני דור ההמשך שבחרו להמשיך להתגורר באזורי שומרון ובנימין לאחר נישואיהם. 140 צעירים השיבו על שאלון בריאיון טלפוני. מהממצאים עולה שבקרב אוכלוסיית המחקר נמצאו רמות גבוהות מאוד של שביעות רצון מהמגורים באזורי שומרון ובנימין ורמות גבוהות של התקשרות למקום המגורים. כמו כן מאופיינת אוכלוסייה זו באידאולוגיה של היאחזות בקרקע ובעוצמה יחסית נמוכה של תפיסת סיכון, בהתחשב באירועים הביטחוניים אשר התרחשו לפני המחקר ובמהלכו. בוצעה תסוגה (רגרסיה) הייררכית בצעדים לבדיקת הגורמים שביכולתם להסביר את הנטייה להישאר או לעזוב את המקום. מהממצאים עולה כי למין, לשביעות רצון מהמגורים באזור ולהתקשרות למקום תרומה ייחודית להסבר הנטייה להישאר. כמו כן, לאינטראקציות שבין תפיסה אידאולוגית לתפיסת סיכון, בין מין להתקשרות למקום, ובין מין לתפיסת סיכון, השפעה משולבת על הנטייה להישאר. (מתוך המאמר).