כתובת מגורים ושיום מקום אקסטרה-פורמאליים בליבה של "עיר עולם": [מדור מיוחד: גבעת עמל, תל אביב-יפו - גנאלוגיה של עמימות בתכנון עירוני]

על רקע תרבות השיום של כתובת מדוייקת ברוב ערי ישראל וההקשר האידיאולוגי של מערכת שיום הרחובות בהן בכלל ובתל אביב בפרט; ועל רקע יוזמות עיריית תל אביב למיתוג העיר כ"עיר עולם" נבחן את הטופונימיה בשכונת גבעת עמל. בשל העמימות המכוונת בהסדרת זכויות תושבי השכונה על הקרקע לאורך עשרות השנים, הכתובות בגבעת עמל מרובות, ונעות בין שתי כתובות סמי-רשמיות ובין מספר כתובות בלתי רשמיות של משתמשי המרחב. "אקסטרה-פורמאליות" טופונימית זו מרמזת על מגוון מצבים, לאו דווקא "בלתי חוקיים", שנוצרו עקב מדיניות העמימות בתכנון. היא משקפת את צרכי הנווט היומיומיים של התושבים נוכח בלבול מסויים בעקבות העדר מען או קיום מען חלקי, ובו-בזמן תחושת שייכות למקום (place attachment) המתחזקת על רקע איום של פינוי כפוי ותחושת אי-וודאות מתמשכת. במאמר זה נעמוד על הגנאלוגיה הטופונימית של השכונה מאז היווסדה ועד היום הן מלמעלה-למטה והן מלמטה-למעלה, ונשלב עדויות ויזואליות וראיונות עם התושבים. נראה כי מחד, לשכונה קווי דמיון עם אזורים מוחלשים רבים ב"ערי עולם" להם קיום עכשווי ועתיד שבריריים נוכח יוזמות נאו-ליברליות של הפרטה וג'נטריפיקציה. מאידך, האקסטרה-פורמאליות הטופונימית של גבעת עמל עומדת בניגוד בינארי למסורת הרשמית, הדומיננטית והאידיאולוגית של שיום הרחובות בתל אביב ובניגוד להבניית העיר כ"עיר עולם." מצב זה מחזק טענות להבנייה\אפלייה חברתית תוך חשיפת הקשר הרגשי של התושבים למקום, מאתגר את יעילות תפקוד "עיר העולם", ובעל זיקה לתרבויות השיום בערי הדרום הגלובאלי.(מתוך המאמר)