כשהכאב ללא מילים: עבודה עם דימויים חזותיים בטיפול פסיכוסומטי

מאמר זה עוסק בקשר בין כאב גופני ובין כאב נפשי במצבים פסיכוסומטיים ובפרט בכאב כרוני ללא הסבר רפואי מלא. מוצעת בו מסגרת תאורטית שמבוססת על תאוריית אינטגרציית רמזים מוטיבציונית (MCI) הרואה בחוויה תהליך דינמי שנוצר מתוך אינטגרציה בין רמזים תחושתיים, מוטיבציוניים ואפיסטמיים. לפיכך נטען במאמר כי הקושי המרכזי במצבים האלה אינו בהיעדר רגש אלא בכשל בארגון החוויה ליחידה מובחנת, מקושרת ובעלת תוקף. התסמין הגופני נתפס בהקשר זה לא רק כביטוי של מצוקה אלא גם כביטוי לכך שהחוויה טרם קיבלה מבנה שמאפשר עיבוד, תקשורת וויסות. על בסיס זה מוצע מודל קליני לעבודה עם דימויים חזותיים כהתערבות שמכוונת ליצירת תנאים להיווצרות חוויה, ולא רק לפרשנותה. הדימוי החזותי נתפס כמבנה פנומנולוגי שמאפשר החזקה, הבחנה והדרגה של חוויה טרום־מילולית, ועל כן תומך במעבר מתחושה גופנית לא מובחנת אל משמעות רגשית. באמצעות וינייטות קליניות מודגם כיצד עבודה עם דימויים מאפשרת זיהוי איכויות חווייתיות, ארגון קונפליקטים ומתן תוקף לחוויה. במאמר נידונות ההשלכות הקליניות של המודל בתחום הפסיכולוגיה של הכאב והשיקום, ומוצע בו כי הגישה הזאת עשויה לתרום לא רק להפחתת מצוקה אלא גם לשיפור הסתגלות, לתחושת שליטה ולהבניית חוויה במצבים של כאב כרוני.