"כוס של עצם אליקורנו": "חד-קרן" בכתבי הרפואה של חכמי צפת במאות ה-17–16

כמה מקורות יהודיים מן המאות ה-16-17 מתעדים חומר רפואי המכונה "אליקורנו", ומאמר זה דן בזיהויו, במוצאו ובשימושיו הרפואיים. המונח "אליקורנו" בספרות היהודית מקביל למונח alicorn במקורות הכלליים, ומשמעו קרן של חד-קרן. הקדמונים האמינו שחומרים שונים הם הקרן של בעל חיים אגדי זה, למשל עצמות מאובנות, שנהב ממותה, ניבי סוסי ים, ניב של מַדְּשָׁן (Monodon Monoceros), קרניים של עזי הרים, קרן של קרנף הודי, סוגים שונים של אדמה ואפילו תכשירים אלכימיים. הקרן של חד-קרן נתפסה כבעלת סגולות לריפוי מחלות מגוונות מאוד, ובייחוד לנטרול רעלים. זהותו של חומר זה במקורות הארץ-ישראליים אינו ברור באופן חד-משמעי, וייתכן שהכוונה לקרן של קרנף הודי או לחט של חדשן. המקורות היהודיים מאזור ארץ ישראל מזכירים את שני שימושיו המרכזיים של האליקורנו - להכנת כוס מאגית לשתיית מים או להפקת אבקה רפואית מהקרן לשם נטרול רעלים. השימוש בכוסות אליקורנו היה עיקר בעת מגפה: ההשקפה שעמדה בבסיס הטיפול הייתה שבזמן מגפה שורר אוויר מעופש שניתן לנטרל את השפעתו השלילית באמצעות אליקורנו. מחירה של כוס מקורית היה גבוה, ובושל הקושי להשיג כוסות אלה הן זויפו. באירופה היו מקובלות שיטות שונות לבחינת מקוריות החומר, אך מסתבר שהן לא היו מקובלות בארץ ישראל.