כוח וכוחניות במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך

הרב שלמה זלמן אוירבך (1995–1910, להלן הרשז"א) שימש כראש ישיבת קול תורה שבירושלים במשך כארבעים שנה. הוא הוכר כאחד מגדולי פוסקי ההלכה במאה שעברה. בצעירותו היה מקורב לרב אברהם יצחק הכהן קוק, ועד סוף ימיו העריך אותו מאוד. עד כדי כך מגיעים הדברים, שהיה זה הרב קוק שסידר את קידושיו של הרשז"א עם בחירת לבו, נתן לו הסכמה על ספרו הראשון "מאורי אש", והיה סנדק של בנו בכורו של הרשז"א. יש לזכור שהרשז"א, בן למשפחה מיוחסת משכונת שערי חסד מן היישוב הישן הירושלמי, העניק כבוד רב לראי"ה קוק בימים הקשים ביותר שבהם היישוב הישן הרבה להתקיף ולהוקיע אותו. עובדה מעניינת נוספת היא, כי הרשז"א היה בין באי ביתו ובין משתתפי חוג הסעודה השלישית של הראי"ה קוק. יש לשער כי קרבה זו השפיעה על הרשז"א, והדבר ניכר גם בגישתו ההלכתית. במאמר זה, העוסק בכוח וכוחניות במשנתו של הרשז"א, נראה לי להוסיף את מבחן "כוח השלטון". הכוונה היא לטעון כי במקום שבו יש לשלטון כוח להטיל את מרותו על אנשיו או על אזור כלשהו, ייקרא שמו שלטון, ויש לכך השלכות הלכתיות ברורות. ברם במקום שבו אין לשלטון כוח לבצע את שהוא חפץ, הרי שאף שרשמית באותו מקום יש שלטון, בכל זאת הרשז"א אינו מכיר בו ככזה. כדי להדגים מציאות הלכתית זו במשנתו של הרשז"א מביא המחבר שלוש דוגמאות וסוקר אותן בקצרה. לאחר מכן הוא מוסיף דוגמאות נוספות כדי לעגן גישה זו.