זיוף תעודות היסטוריות באימפריה הרוסית בהקשרו החברתי והתרבותי: המקרה הקראי

על זיופי התעודות ההיסטוריות – כתבי יד ומקורות אפיגרפיים – בידי הקראים, ובראשם מנהיג קראֵי מזרח אירופה אברהם פירקוביץ', דובר לא מעט עוד במאה התשע עשרה. החוקרים שמתחו ביקורת על תופעה זו מאז ועד עתה ניתחו את שיטות הזיופים, הפריכו את טענותיהם של הזייפנים והוקיעו את פעילותם הבלתי מוסרית במסווה מחקרי. מטרת מאמרי שונה לחלוטין. חרף הנזק המדעי, המוסרי ולעיתים גם הכספי שהזיופים גרמו ועלולים היו לגרום, ברצוני להסתכל על התעודות המזויפות בהקשר רחב יותר – כעל תופעה בעלת משמעות חברתית ותרבותית. מנקודת מבט זאת ניתן לראות בהם מקורות היסטוריים, אשר מעידים אמנם לא על התקופה שמתוארת בהם אלא על תקופתו של הזייפן ועל הסוגיות שהעסיקו אותו ואת בני חוגו. התעודות המזויפות עשויות להעיד רבות על הלכי רוח ששררו בחברה המשכילה ובמחקר של התקופה, כגון רמת הידע ההיסטורי, שיטות המחקר וגישותיו, וכן המאוויים החברתיים והלאומיים (מתוך המאמר)