הקשר בין תחושת עומס טיפול ואיכות חיים של צאצאים המטפלים בהוריהם לבין חברות ההורים ב"קהילה תומכת"

מחקר זה בדק את ההבדלים בתחושת עומס הטיפול ובאיכות החיים של צאצאים שהם מטפלים עיקריים בהוריהם המשתתפים בתכנית "קהילה תומכת", בהשוואה לאלה שהוריהם אינם חברים בתכנית זו. הנבדקים מילאו ארבעה שאלונים: 1. שאלון עומס הטיפול המקוצר של זריט הכולל שני מרכיבים: לחץ אישי ולחץ תפקידי; 2. שאלון למדידת איכות חיים של ארגון הבריאות העולמי הכולל ארבעה תחומים: בריאות גופנית, בריאות פסיכולוגית, קשרים חברתיים וסביבה; 3. שאלון ביטויי רגשות הכולל ביטויים חיוביים וביטויים שליליים; 4. שאלון סוציו-דמוגרפי. הממצאים מראים שגורם הלחץ התפקידי במשתנה "תחושת עומס הטיפול" נמוך יותר ואיכות החיים הפסיכולוגית גבוהה יותר בקרב צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית. כמו כן, צאצאים שהוריהם משתתפים בתכנית ביטאו פחות רגשות שליליים. במדגם בכללותו, הממצאים מצביעים על קשר הפוך בין עומס הטיפול לאיכות החיים, כך שככל שעומס הטיפול גבוה יותר, איכות החיים של הצאצאים נמוכה יותר. המשתנים המנבאים את עומס הטיפול הם: שכר ממוצע; הגדרה דתית של הצאצא; מספר הימים בשבוע שהצאצא מטפל בהורה; התחלקות עם אחרים בטיפול; קבלת שירותי סיעוד; וחברות של ההורים ב"קהילת תומכת". המשתנה העיקרי המנבא את איכות החיים הוא עומס הטיפול. לסיכום, המחקר מציג את נקודת המבט של צאצאים המשמשים מטפלים בלתי פורמליים ביחס לשירות הפורמלי המוצע לזקנים במסגרת "קהילה תומכת". על פי הממצאים, החברת ב"קהילה תומכת" של ההורים תורמת לצאצאים המטפלים להפחתה מסוימת בלחץ התפקידי, בתחושת עומס הטיפול ולאיכות חיים גבוהה יותר בהיבט פסיכולוגי בקרב הצאצאים. עם זאת, חשוב להרחיב את המחקר בנושא זה למחקר ארוך אשר יבחן את תרומת התכנית לאורך זמן. (מתוך המאמר)