הקשר בין פגיעות נפשית וחברתית של מטפלות בית בזקנים ותפיסתן את מצבם התפקודי של המטופלים הזקנים לבין גילנות

רקע: תאוריית ניהול האימה קושרת בין חרדת מוות לגילנות, מתוך הבנה שהגילנות נובעת מהאיומים המיוחסים לִזקנה. קשר זה תוקף רבות, ובפרט בקרב עובדים בתחום הבריאות. כמו כן, הספרות מצביעה על קשר בין מצבי פגיעות לחרדת מוות. לפיכך, ייתכן שחרדת מוות מתווכת את הקשרים בין מצבי פגיעות לגילנות. אפשרות זו טרם נחקרה.מטרות: המחקר נועד להרחיב את הידע בנוגע לגורמי הסיכון לגילנות בקרב מטפלות בית בזקנים, על ידי בחינת הקשר בין פגיעות פסיכולוגית (מצוקה נפשית) ופגיעות חברתית (בדידות ותמיכה חברתית ירודה) של המטפלות, וכן תפיסתן את המצב התפקודי של הזקן המטופל, לבין גילנות, תוך בחינת התפקיד המתווך של חרדת מוות. שיטה: 400 מטפלות בית בזקנים מטעם חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי מילאו שאלון כמותי הכולל את משתני המחקר. התוצאות נותחו באמצעות ניתוח נתיבים. ממצאים: חרדת המוות תיווכה את כל הקשרים שבין המשתנים המנבאים גילנות. במשתנים בדידות ותפיסת מצבו התפקודי של הזקן נמצא תיווך מלא, והקשרים התקיימו רק בהימצאה של חרדת המוות; במשתנה המצוקה הפסיכולוגית נמצא תיווך חלקי, שהגביר את הקשר שנמצא עם גילנות; ובמקרה של התמיכה החברתית נמצא "אפקט מדכא" – בשל הימצאות קשר ישיר שלילי בין התמיכה החברתית לגילנות, ולעומתו קשר תיווך חיובי באמצעות המשתנה חרדת מוות, כך שהקשר החיובי העקיף החליש את הקשר השלילי הישיר. מסקנות והשלכות לפרקטיקה: ממצאי המחקר מרחיבים את הידע בנוגע לגורמי סיכון לגילנות, ומאפשרים לאתר מטפלות המתמודדות עם פגיעויות ולספק להן תמיכה ותוכניות הכשרה בנושא הגילנות והשלכותיה. (מתוך המאמר)