תקציר
מאמר זה עוסק בהתפתחות הפולחן בשילה במהלך ימי הביניים. לאחר ששילה שימשה מקום פולחן נוצרי חשוב בתקופה הביזנטית, נעלם האתר מהמקורות הכתובים, וזיהויה של שילה עבר לנבי סמואל. במאה ה-12 לסה"נ מופיעה מחדש שילה בכתבי נוסעים מוסלמים, וזמן קצר לאחר מכן בכתבי הנוסעים היהודים. עיקר המסורות העוסקות באתר קשורות למקום המשכן, אך במקביל החלו גם לזהות את קבר עלי ומשפחתו בשילה. המאמר בוחן את הקשר בין תופעת הזיארה (מערבית: ביקור), שעניינה בעיקר קברי צדיקים, ובין הפולחן בשילה. המאמר סוקר את הממצאים הארכיאולוגיים בשילה המעידים על פולחן ימי־ביניימי במקום, ומשווה בין הממצאים למקורות ההיסטוריים. במאמר מובאים גם אזכורים של נוצרים על הפולחן היהודי ועדויות המצביעות על מקום פולחן משותף בין מוסלמים ליהודים בשילה. בחינת הממצאים בשילה מציגה נקודת מבט רחבה יותר על פולחן מקומי ולא ממוסד. (מתוך המאמר)
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| עמודים (מ-עד) | 82-59 |
| מספר עמודים | 24 |
| כתב עת | במעבה ההר |
| כרך | 9 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2019 |
IHP Publications
- ihp
- ארץ ישראל -- ארכיאולוגיה
- ארץ ישראל -- היסטוריה -- ימי הבינים
- מבנים עתיקים
- פולחן (אסלאם)
- פולחן (יהדות)
- פולחן (נצרות)
- קברי קדושים
- שילה (יישוב עתיק)