תקציר
המאמר דן ביחסם של הגופים המסדירים את התקשורת בישראל לשתי קבוצות אוכלוסיה מובחנות - ערביי ישראל, מצד אחד, ועולי חבר המדינות, מצד שני. הנחת המחברת היא שגופי ההסדרה ביקשו לקדם תהליכי השתלבות של שתי הקבוצות כמו גם לתת ביטוי לחיי החברה שלהן. היא מגיעה למסקנה כי תמונת המצב שונה בשידור הרב ערוצי מזו שבשידור המסחרי. בשידור הרב ערוצי הצליח הרגולטור, לדעתה, לעודד יצירה חברתית ותרבותית בשפה הרוסית, אך נכשל בעידוד דומה בשפה הערבית. בשידור המסחרי, לעומת זאת, הצליח הרגולטור לעודד יצירה ערבית. מנגד הוא לא הציב כלל יעד לעידוד היצירה הרוסית. שיטת המחקר: מחקר השוואתי.
שפה מקורית | עברית |
---|---|
עמודים (מ-עד) | 32-59 |
מספר עמודים | 28 |
כתב עת | סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה |
כרך | 13 |
סטטוס פרסום | פורסם - 2012 |
IHP Publications
- ihp
- אמצעי התקשורת
- הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו
- טלוויזיה מסחרית
- טלוויזיה ציבורית
- יהודי רוסיה בישראל ובארץ-ישראל
- מיעוטים בישראל
- ערבים בישראל
- ערוץ עשר בטלוויזיה
- רגולציה (מדיניות ציבורית)
- שידורי טלוויזיה בכבלים
- שידורי טלוויזיה ברוסית בישראל
- שידורי טלויזיה בערבית בישראל
- שידורי לוויין
- שפה וזהות לאומית