הוראה חווייתית - המקרה של זיכרון השואה

מחקר זה מתמקד ביום הזיכרון לשואה, המציין את רציחתם של ששה מיליונים יהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה. המחקר בוחן את הסיבות להיחלשות הזיכרון בחיבור הציבוריות הישראלית ואת הניסיונות להתמודד עם חיזוק הזיכרון. המחקר הינו מחקר איכותני, המתבסס על מקורות ראשוניים, ספרות מחקר, מסמכים, קטעי עיתונות ומאמרים אינטרנטיים, סקרים וראיונות אישיים, של אישים שהיו מעורבים בניסיונות חיזוק זיכרון יום השואה בציבוריות היהודית והישראלית. מממצאי המחקר עולה, שגורם הזמן מהווה אחת הסיבות המשמעותיות להיחלשות זיכרון השואה: עדים הולכים ומתמעטים, ייחודיות אירוע השואה מתכהה נוכח אירועים קשים בעולם,. ועוד. זאת לעומת ימי זיכרון שמקורם במסורת היהודית, אשר עומדים במבחן הזמן התודעתי־ציבורי. עוד עולה מן המחקר כי במטרה להתמודד עם חיזוק הזיכרון, במשך השנים נעשו ניסיונות לשלב טקסטים לתוך בתי הכנסת. ניסיונות אלה כשלו. המחקר שופך אור על עתיד הזיכרון במערכות החינוך כחוויה פעילה המקבעת זיכרון לאורך זמן. ניתן לבחון דרכים לחיזוק ימי הזיכרון הלאומיים, כמו: לעצב זיכרון חווייתי על־ידי העצמת האקטיביות של התלמידים כאזרחים.