האבחון הנוירופסיכולוגי בראי עולם המשפט

פגיעות מוחיות עשויות לגרום לליקויים קשים ביכולות חשיבה ובתפקוד רגשי. אלו, בתורם, משפיעים על התנהגותו ותפקודו של האדם. זיהוי היקף הפגיעה המוחית וקישורה לשינויים תפקודיים של הנפגע (לדוגמה, בתחום התעסוקתי והחברתי- משפחתי) הם בעלי משקל גדול בקביעות משפטיות, כגון זכאות לקבלת פיצויים- התמחות בפסיכולוגיה אשר עוסקת בשאלת הקשר שבין וקביעת היקפם. נוירופסיכולוגיה קלינית היא תתתפקודים מוחיים לתפקוד בחיי היום- יום וביישום ידע זה לשם הערכת אנשים שעברו פגיעה מוחית ולטיפול בהם. האבחון הנוירופסיכולוגי התפתח ממסורת של מבחנים פסיכולוגיים מוקדמים יותר, בהתבסס על התפתחויות בחקר המוח והפסיכולוגיה הניסויית. התוצר הוא הערכת ליקויים אובייקטיבית, מהימנה ומקיפה אשר מעשיר האת המידע שמתקבל מההערכה הקלינית הסטנדרטית ומממצאים רפואיים (כגון בדיקות דימות). בכך האבחון מציע תרומה ייחודית לשיפור קבלת החלטות בתחום המשפטי. למרות מעלות אלו , ההיכרות עם האבחון הננוירופסיכולוגי ויישומו דה פקטו בפרקטיקה המשפטית בישראל נמצאת בפיגור לעומת זו שבמדינות מערביות אחרות. מטרת הסקירה הנוכחית היא אפוא לתאר את ההיסטוריה של התפתחות האבחון הנוירופסיכולוגי, את הליך ביצועו, את מרכיביו ואת השימוש בתוצריו בהקשרים משפטיים. בהקשר זה יידונו יתרונותיו הייחודיים לתחום המשפט, כולל הערכת תפקוד האדם בהווה, זיהוי שינויים לעומת תפקודו בעבר ובחינת האפשרות כיביצועיו אינם אמינים (לדוגמא, עקב התחזות). לבסוף יוצגו עצות מעשיות למשפטנים העוסקים בתחום, לשם הפקה מרבית של תועלת מהמידע שטומן בחובו האבחון. בכך אנו שואפים להגביר את ההיכרות עם האבחון הנוירופסיכולוגי בקרב אנשי מקצוע בישראל ואינטגרציה רבה יותר שלו בהליכים משפטיים. (מתוך המאמר)