תקציר
במהלך התקופות ההיסטוריות הפיק האדם מהטבע מגוון דטרגנטים וחומרי ניקוי ששימשו לניקיון גופו וחפציו האישיים. לצד המים, הופקו חומרי ניקוי מעולם החי, עולם הצומח והמחצבים. במקורות יהודיים לדורותיהם משוקע מידע רב באשר לסבון, רכיביו ושימושיו, וזאת כחלק מהשיח ההלכתי בסוגיות רלוונטיות, כגון כתמי נידה, כשרות סבונים מבעלי חיים טמאים, רחצה בשבת, או להבדיל, רחצה בימי אבל אישיים ולאומיים-ציבוריים. למחקר זה שתי מטרות עיקריות: א) להציג את ההיבטים ההיסטוריים והראליים הנוגעים לחומרי הניקוי שנזכרו במקורות היהודיים - מוצאם, אופן ייצורם ושימושיהם. ב) לדון בבעיות ההלכתיות שנתעוררו בזיקה לשימוש בסבונים ודטרגנטים על רקע ההיבטים הראליים. מקורות המחקר כוללים : מקרא, ספרות חז"ל, ספרי הלכה ומנהג וכן מקורות שו"ת. (תקציר מתוך המאמר)
| שפה מקורית | עברית |
|---|---|
| עמודים (מ-עד) | 51-91 |
| מספר עמודים | 41 |
| כתב עת | בדד: כתב-עת לעניני תורה ומדע |
| כרך | 17 |
| סטטוס פרסום | פורסם - 2006 |
IHP Publications
- ihp
- היגיינה
- היגיינה ביהדות
- חומרי ניקוי
- חיטוי וניקוי
- חילול שבת
- שמן זית
- תכשירי כביסה
- תעשייה -- היסטוריה -- עת עתיקה
- תעשיית סבון