בחינת התפקיד של קבוצות תמיכה וחונכות עמיתים לילדים שאיבדו הורה בישראל בזיקה למודל העיבוד הדואלי לאבל (DPM)

אובדן הורה בילדות, בייחוד בנסיבות פתאומיות או אלימות, הוא גורם סיכון בהתפתחות. מתחילת מלחמת חרבות ברזל נותרו 1,023 יתומים, והם מצטרפים ל-30 אלף היתומים שדווחו לפניה. בגלל מספרם הגדול, יש לפתח בדחיפות ידע מבוסס ראיות להתערבויות מיטביות לתמיכה בילדים יתומים. הרעיון שלפיו אנשים שחוו חוויות דומות מסייעים לאחרים בהחלמתם התפתח כחלק מתנועת השיקום הפסיכו־סוציאלי בעשורים האחרונים. במסגרת הזאת נמצא שתוכניות לתמיכה בעמיתים ולחונכות עמיתים היו יעילות. ואולם, הידע על תוכניות לתמיכת עמיתים לילדים יתומים בישראל מועט, בייחוד בתקופה של טראומה קולקטיבית ומרובת אובדנים. המחקר הזה בחן את התפקיד של קבוצת תמיכה וחונכות עמיתים מנקודת מבטם של ילדים שהשתתפו בפעילות עמותת חמניות, המופעלת במודל של קבוצת תמיכה וחונכות עמיתים. באמצעות שימוש במתודה איכותנית, רואיינו 40 משתתפים (מתוכם 19 קטינים שעברו ראיונות דיאדיים עם 16 הורים, וחמישה יתומים בגירים). ניתוח תמטי אינדוקטיבי העלה ארבע תמות: מתחושת בדידות וחריגות לתחושת שייכות ומובנות; מרחב בטוח לביטוי האבל בצד לגיטימיות להמשיך בחיים; פיתוח תקווה ומסוגלות עצמית; וסגירת מעגל הכוללת שיקום השבר בזהות העצמית ומציאת משמעות. הממצאים נידונים לאור המודל הדואלי לעיבוד האבל, וחשיבות המחקר נעוצה בתרומתו להבנה התאורטית בקשר לרכיבים הקריטיים העומדים בבסיס התרומה של קבוצות תמיכה לילדים. פיתוח ידע מבוסס ראיות עשוי לקדם אף שינויי מדיניות לשם נתינת מענה מקיף ורחב לכל הילדים שחוו אובדן הורה.