אנטומיה של זעם ואובדן - פסיכולוגיה פוליטית של שכול: מחקר משווה בין קבוצות הורים שכולים שהפכו ליזמים ציבוריים

המאמר עוקב אחר תגובות ציבוריות-פוליטית לחוויית השכול ומשווה בין שלוש קבוצות הורים שכולים שהפכו ליזמים ציבוריים, אשר איבדו את בניהם בנסיבות שונות: בפעילות מבצעית בלבנון, בתאונות אימונים ובפיגועי טרור. זאת תוך התייחסות לחבילות הפרשנות האידיאולוגיות המופצות על ידם, ייחודיותו של מודל עיבוד האובדן המאפיין אותם ופרקטיקות פעילותם כיזמים פוליטיים, תקשורתיים, משפטיים או חברתיים במרחב הציבורי. כל זאת באמצעות מחקר פנומנולוגי פרשני המעוניין למקם את ההורים השכולים ברצף 'כעס-מחילה'. מיקומם הסובייקטיבי ברצף זה, על כל המשתמע ממנו (איתור האשם באסון, היחס הראוי להינקט כלפיו, איתור משמעות לטרגדיה וכו') מוצג במאמר כמשתנה המסביר את ההתנהגות הפוליטית, הבעיות החברתיות והמסרים האידיאולוגיים המופצים על ידם. תרומתו של המאמר להבנת תהליכי פיוס חברתיים (ברצף כעס-מחילה) העולים מצד קורבנות: פרטים וחברות, אל מול "תוקפן" שזוהה על ידם כאחראי למצבם, כמו גם לתרום להבנת הפן הציבורי של עיבוד האובדן והשכול בחברה הישראלית (תקציר מתוך המאמר).