"אינו נותן לנו מגרונו - לא אתן לו מגרונה של התרנגולת": הומור של נשים מול הומור של גברים ברומן 'אהבה זרה' של אשר ברש

הנובלה "אהבה זרה" של אשר ברש, מתארת את סיפורו של פרץ סגל, בחור יהודי גליצאי ממשפחת סגל המכובדת השב לעיירתו מעבודת הצבא. במרכז הסיפור תיאור יחסיו של פרץ הצעיר עם בת השכנים הגויה, הנערה פראניה קונסקי. לכאורה מתאפיינת העלילה באווירה פסטורלית אך למעשה בין לבין מתקיים מתח כמו למשל, מתח חברתי ביחסים הבין תרבותיים, בין יהודים לגויים. את המתח המתפרץ בגלוי בסיפור שלפנינו משככים לעיתים אלמנטים של הומור, הנאמרים מפיהן של הדמויות, מהמרחב היהודי והמרחב הנוכרי, הן מפיהן של נשים והן מפיהם של גברים. מהמרחב היהודי החסידי, שהשמחה וההומור הם חלק מתפיסתם האמונית, בולטות דמויות ממשפחתו של פרץ, מרים האם, ה'דודה', דובריש אחותו של פרץ, פרץ סגל ואחיו קובקי סגל, מהקהילה היהודית בולטת אשת החזן, איטה-פרומה. מהמרחב הנוכרי, בולטות דמויות ממשפחת קונסקי, בעיקר, פראניה וסבתה, סבתא שאכנובסקה. אבקש לבדוק אלו אפיונים ייחודיים יש בהומור של הנשים ואלו בקבוצת הגברים והאם יש לכך זיקה למגדר שלהם.