אוריינטציה קוגניטיבית של אנשים עם לקות בדיבור ואנשים בלי לקות בדיבור

גמגום נחשב להפרעה בשטף הדיבור אשר לה גילויים ופנים מגוונות. הפרעה זו כוללת אפיונים סמויים רבים ובהם חוויית האדם או הילד עם הגמגום, עמדותיו ורגשותיו. הסיבות לגמגום אינן ידועות בוודאות, אך כיווני המחקר העדכניים נוטים להסביר כי הגמגום הוא הפרעה נוירופיזיולוגית. הגמגום משפיע על חיי המגמגם בתחום האישי, הרגשי והקוגניטיבי, וחייו בדרך כלל אינם כמו של אדם רגיל. בתחום האישי, המגמגמים מרגישים עצמם יוצאי דופן ונוטים לפתח רגשי נחיתות ותסכול. ידוע כיום שהטיפול בשטף הדיבור כולל גם היבטים נוספים של רגש, קוגניציה וחוסן. הגישה של האוריינטציה הקוגניטיבית מאפשרת לנבא תופעות בריאותיות והתנהגותיות למיניהן בהסתמך על ארבעה סוגים של אמונות: בעצמי, במציאות, בנורמות ובמטרות. מחקרים מעטים מאוד עוסקים בעולם הקוגניטיבי של האדם שמגמגם וכן בעולם האישיותי שלו, וכדי לתת מענה מדויק ומיטבי יותר יש צורך להבין לעומק את העולם הרחב והכולל שנמצא בו האדם המגמגם. מחקר זה פותח פתח לעיסוק בנושא, הוא בוחן את דרכי החשיבה שבאמצעותן האדם המגמגם חי ומתנהג בעולם. במחקר זה ננסה להבין האם יש השפעה של הממד הרגשי ותפיסת האדם את עצמו על תופעת הגמגום וחומרתה. מטרת המחקר לבדוק את הקשר בין משתני האוריינטציה הקוגניטיבית לגמגום. 104 נבדקים בוגרים, למחציתם יש הפרעה בשטף הדיבור ולאחרים אין הפרעה זו, ענו על שאלון דיווח עצמי על רמת חומרת שטף הדיבור ושאלון אוריינטציה קוגניטיבית. תופעת הגמגום הייתה קשורה במובהק לאמונות של הנבדק בעצמו והערכת הקשיים הייתה קשורה באמונות של הנבדק בעצמו ובמציאות. נוסף על כך נמצא כי ככל שמידת הקשיים הקוגניטיביים והרגשיים מצומצמת יותר, כך שטף הדיבור טוב יותר. מסקנות המחקר נוגעות לתופעת הגמגום ולדרכי ההתערבות למטרות טיפול מתוך דגש על חיזוק החוסן, מיתון התסכול וקבלה עצמית גבוהה יותר כדי למתן את הקשיים הרגשיים והקוגניטיביים ומתוך כך לשפר את שטף הדיבור.(מתוך המאמר)