Abstract
בפברואר 2003 אושר בכנסת "חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה", אשר איפשר את יישום התכנית לפינוי התושבים היהודיים וכוחות הצבא מגוש קטיף שברצועת עזה ומארבע התנחלויות בצפון השומרון. המחאה נגד תוכנית ההתנתקות החלה עוד לפני אישורו של החוק, וגל המחאה גבר ככל שהתקדמו ההכנות להתנתקות. תהליך ההתנתקות הוביל לתחושות קשות בקרב המפונים ובקרב מתנגדי התהליך. לא רק עזיבת הבית, אלא גם הריסת בתי הכנסת, בתי העלמין והעברת גופות המתים לקבורה מחדש תרמו לתחושת הקרע ולטראומה. חלק מבני הנוער חשו כי מוסדות המדינה, ובכללם אף הנהגת ההתישבות ביש"ע בגדו בהם. הנתק בין צה"ל, שנתפס עד אז כצבא מגן וכערך מקודש התחדד, וחלק מהנוער הצהירו כי אין ברצונם להתגייס לצבא שביצע פעולות גירוש ועקירת יישובים בארץ-ישראל. המטרה של המחקר היא לבדוק את רמת המצוקה של בני-נוער מיישובי יהודה ושומרון כשנתיים לאחר האירוע הטראומטי שחוו בעת ההתנתקות. תחושת המצוקה נבחנה על רקע תחושת שייכותם של בני הנוער למדינה ועמדותיהם כלפיה וכלפי פעילותם של מועצת יש"ע ורבנים במהלך ההתנתקות.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 239-251 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | מחקרי יהודה ושומרון |
| Volume | כרך יז |
| State | Published - 2008 |
IHP Publications
- ihp
- Evacuation of civilians -- Israel
- Forced migration -- Gaza Strip -- Gush Katif
- Forced migration -- Israel
- Forced migration -- Israel -- Psychological aspects
- Youth
- ההתנתקות מחבל עזה
- נוער
- פינוי יישובים -- היבטים פסיכולוגיים
- פינוי יישובים מהשטחים המוחזקים