ראשיתם של הימורי הספורט בישראל ותהליך מיסודם

מטרתו של מאמר זה היא לבחון את התהליכים הפוליטיים שהובילו למיסודו של ענף הימורי הספורט בישראל ולביצורו של "ספורטוטו ישראל" בעמדה מונופוליסטית בענף זה, אגב בלימת יוזמות של הימורי ספורט מתחרות. בחינה סוציו-היסטורית זו תתמקד בשותפות האינטרסים בין מקבלי ההחלטות ברמת המדינה, בין ראשי מוסדות הספורט, שהיו שליחים של מנגנוני המפלגות, ובין יזמים פרטיים בעלי עוצמה. בעוד האחרונים ראו בהימורי ספורט הזדמנות עסקית קורצת, ראו הראשונים בפוטנציאל האדיר לגיוס המשאבים לאגודות הספורט השונות, שהיו בדרך כלל משויכות פוליטית, אמצעי לגיוס תמיכה ובוחרים למפלגות. התחקות אחר התהליך שבסופו הוקמה המועצה להסדר ההימורים מגלה כי תהליך זה עוצב, בראש ובראשונה, על פי אינטרסים פוליטיים. על פי האינטרסים הללו, גורמים שהיו קרובים יותר אל המרכז הפוליטי ואל גורמים נוספים בעלי עוצמה יחסית, זכו בקדרת הדבש. מוסדות הספורט ששימשו כאמצעי לגיוס פוליטי המוני למפלגות, חברו לשחקנים נוספים בעלי עוצמה והם שהשפיעו על תהליכי קבלת ההחלטות בממשל. השפעה זו הובילה לכך שהחקיקה בתחום זה, יחד עם מדיניותם של משרדי הממשלה, הציבו מכשולים בפני אלה שביקשו להתחרות במפעל ההימורים של מוסדות הספורט (מתוך המאמר).