Abstract
במאמר נטען כי מחזור השירים של שאול טשרניחובסקי "סונטת קרים" אינו ניתן להבנה בלא להתייחס לטקסטים קרימאיים נוספים: "סונטת קרים" מאת אדם מיצקביץ', והפואמה "מזרקת בחצ'יסראי" מאת אלכסנדר פושקין. לנופי קרים ביצירתם של שלושת המשוררים יש תפקיד שאופייני לתפקיד ה"מזרח" בשירה האוריינטלית האירופית הרומנטית - נופים אלו מעוררים זיכרונות ומחזירים את המשוררים אל מולדתם: רוסיה (פושקין), ליטא (מיצקביץ') וארץ ישראל (טשרניחובסקי). במסעותיהם שלושת המשוררים אינם רק מגלים עולמות חדשים אלא גם מגבשים את זהותם, המשלבת בצורה מורכבת מאפיינים מן המערב ומן המזרח, ורוכשים בהדרגה התנסות חדשה. עם זאת, הנופים האוריינטליים מעוררים אצל כל אחד מהם אסוציאציות שונות לגמרי: אצל פושקין - אסוציאציות ארוטיות; אצל מיצקביץ - אסוציאציות קיומיות אוניברסליות; ואצל טשרניחובסקי - אסוציאציות לאומיות, היסטוריות ופוליטיות מובהקות. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Journal | מורשת ישראל |
Volume | 16 (כסלו תשע"ט, נובמבר 2018), עמ' 67-85 |
State | Published - 2018 |