פוליטיקה של שכול

אומרים ומצהירים כי חללי צה"ל הם דם האדמה, והשכול הוא רוחה של הלאומיות. והנה, למרות קדושת הנופלים, מתרחשת ללא הד ציבורי הולם, סצנה קשה של יחסים בין צה"ל ומערכת הביטחון לבין ההורים השכולים. פוליטיקה של שכול, ספרם של גדעון דורון ואודי לבל, מגולל לראשונה שורה של מקרים בהם ביקשו משפחות שכולות לקבל מידע על האירועים שהובילו לנפילת בניהן כתוצאה מכשלים מבצעיים ותאונות אימונים. שתיקת הממסד הבטחוני והימנעותו מפרסום נסיבות האסון עיצבו מערכת יחסים עכורה בין שני הצדדים, שסיקרנה ודחפה את החוקרים לתהות על נסיבות ההשתקה ועל מאפייניהן, ולעמוד על דרכי הפעולה של ההורים השכולים והממסד הבטחוני. מסתבר שגם סוגייה כאובה זו היא פוליטיקה: פוליטיקה של הצד המשתיק והמסתיר ופוליטיקה של הצד הנאבק על חשיפת האמת, פרסומה ומוסריותה. הספר שלפנינו הוא תעודת הזהות הישראלית והדגל המורד לחצי התורן של הדמוקרטיה הישראלית. רוביק רוזנטל על הספר (במוסף שבת, מעריב, 26.12.03) "ספר רב-עניין, תרומה נוספת לספרים המציגים את הפגמים המהותיים שבתפקוד המערכת הצבאית, ואת הסכנה שיש בכך, שאירגון ענק ומסורבל, הזוכה לאשראי רב, לא יהיה כפוף לביקורת חיצונית משפטית וציבורית גלוייה ורצופה".