עבריינות רכוש – מודל ענישה כלכלי

ההתמודדות עם עברֵות רכוש מהווה בעיה כבדת-משקל, שכן הן תופסות נתח משמעותי מכלל הפשיעה. מנגנוני הענישה הקלסיים בעבֵרות רכוש, כגון מאסר, קנס ועבודות שירות, הינם מוגבלים, שכן הם מאפשרים להשאיר את פירות העבֵרה – הרכוש הגנוב – בידי העבריין. המאסר אף מטיל עול כלכלי כבד על ציבור משלמי המיסים, ועלול לגרור את העבריין בחזרה לפשיעה. מאידך גיסא, סנקציית הפיצויים הינה כלי עונשי משמעותי בהטבת נזקו הכלכלי והרגשי של הקורבן, אך אין היא כוללת את הסמכות להורות לעבריין להשיב לקורבן בעין את הרכוש הגנוב גופו, והיא אף מוגבלת בסכום־גג, אשר לא תמיד מפצה את הקורבן בעבור מלוא נזקיו. מארגז הכלים העונשי בולטת בהעדרה סנקציית השבה, המסמיכה את בית־המשפט להורות לעבריין להשיב לקורבן את הרכוש הגנוב עצמו, וזאת במובחן מפיצויו או מחילוט שכר העבֵרה. כך עלול להיווצר מחזה אבסורד, הנוגד את תפיסת הצדק: מחד גיסא, העבריין ממשיך להחזיק בשלל העבֵרה או נהנה מפירותיה (מהכסף הנושא ריבית בבנק או מהרווחים הצומחים מן הסחורה הגנובה) אף במקרים שבהם הוא נתפס והורשע; ומאידך גיסא, הקורבן עלול להיוותר בלא רכושו הגנוב ובלא פיצוי על מלוא נזקיו. לנוכח חסרונות אלה מוצע לאמץ מודל ענישה כלכלי בעבֵרות רכוש, שיתבסס על שלושה יסודות: השבה, פיצוי וקנס. צו ההשבה יחייב את העבריין להשיב לקורבן את הרכוש הגנוב, ורק אם ההשבה בעין אינה אפשרית, יוכל בית־המשפט להורות לעבריין לפצות את הקורבן בשווה־ערכו. נוסף על כך יפצה העבריין את הקורבן בגין הכאב והסבל והנזקים לרכוש שנגרמו כתוצאה מהעבֵרה. הערכאה הפלילית תוסמך לעקל את רכושו של העבריין או לחייבו בביצוע מעין עבודת שירות לצורך פִּרעון הסנקציות הכלכליות. במקרים חריגים יוטל על עבריין הרכוש מאסר תעסוקתי, ומשכורתו תשמש לכיסוי החוב שנגזר עליו. מודל הענישה הכלכלי עשוי להשיג מטרות ראויות רבות של דיני העונשין, ביניהן הרתעה, שיקום מוסרי של העבריין, צדק מתקן וכן גמול (קתרזיס ציבורי), אשר יושג בשל הוצאת בלעו של הגזלן מפיו וחיובו בקנס. (מתוך המאמר)