Abstract
בסעיף 158 ו‘ 1(ח) בחוק התכנון והבנייה נקבעה החובה להנגיש בניין חדש שמיועד לשמש מקום עבודה בהתאם לכללים שנקבעו עבור בניין חדש שמיועד לשמש מקום ציבורי, עם הסתייגות. הנגישות נדרשת בשטחים המשותפים לכלל העובדים עד לדלת הכניסה לעמדות העבודה האישיות. המחוקק סבר שבנסיבות מסוימות שקבע, הנגישות עלולה להוות נטל כבד מדי. לכן נקבעו בתקנות דרישות מופחתות שחלות על האזורים שלא ניתן מהם שירות לציבור (שיווק, חנות, מרכז מבקרים וכיו“ב): מקומות שהיקף הפעילות בהם מצומצם יחסית (עד 10 עובדי ייצור ועד 6 עובדים אחרים), מבנים ארעיים או זמניים, מקומות ששטח הרצפה שלהם קטן יחסית (עד 200 מ"ר), מקומות שלא מיועדים לשהות אדם, ומקומות שמיועדים לעובדים בעלי רמת כשירות גופנית גבוהה במיוחד (כגון שומרים חמושים). מאמר זה יעסוק במורכבות שבדבר. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Journal | עניין של גישה |
Volume | 20 (דצמבר 2016), עמ' 17-24 |
State | Published - 2016 |