מחקר: הסבת מבנים: הפרוגרמה וכל אחיותיה

טרנד הקיימות המקדם תהליכי מיחזור, מעודד בן היתר את שינוי הייעוד של מבנים קיימים שאיבדו את תכליתם המקורית. למרות שאין וודאות מוחלטת שהדבר אכן מביא לחיסכון באנרגיה וניצול יעיל יותר של המרחב, הרצון לקיים תהליך אבולוציוני איטי ומבוקר של המורשת האדריכלית, והשאיפה למנוע זיהום סביבתי מטה את הכף. אם מתבססים על הנחה שלתוכן הפונקציונלי יש השפעה מחייבת על הצורה, הרי שהפעולה טומנת בחובה מידה לא מעטה של קונפליקט אדריכלי. הטיפול בקונפליקט מציב בפני המתכנן אתגר של עבודה בתנאי פתיחה מורכבים יותר מאשר במצבי "טאבולה ראסה", שבהם התכנון מהווה בעיקר הגשמה של פרוגרמה רעיונית המבוססת על סכימה ידועה מראש. במצב שבו נקודת הפתיחה קונספטואלית, תהליך התכנון מלווה לאורך כל הדרך בדיאלוג מתמשך בין פרוגרמות - זאת שעל פיה תוכנן הבניין המקורי, הפרוגרמה של הבניין החדש, ופרוגרמות נוספות שעשויות להעשיר את התוצאה, כפי שניתן ללמוד מהמאמר. המאמר מתמקד בחידוש בניין הרייכסטאג על ידי האדריכל-אומן גורדון מטא קלארק ובחידוש בית הספר לאומנויות לה פרנסואה בצרפת על ידי האדריכל ברנארד טשומי.