מדינה במעבר ופוליטיקה בשעת מבחן: יחסי המג'אהדין ח'לק והממשלות העיראקיות

המג'אהדין ח'לק הוא ארגון האופוזיציה הגדול ביותר שקם לרפובליקה האסלאמית של איראן. הארגון היה קיים עוד לפני ייסוד הרפובליקה האסלאמית והוא היה אחת התנועות המהפכניות שפעלו באיראן ערב הפלת משטרו של השאה האיראני, מוחמד ריזא שאה ב-1979. בזכות הלהט הדתי והארגון המג'אהדיני הצליחו הכוחות המהפכניים להפיל את המלוכה הפהלווית ששלטה במדינה האיראנית מ-1925. הפלת המלוכה הביאה לסיומה של שיטת שלטון מלוכנית והקימה במקומה שלטון תאוקרטי-רפובליקני. הרפובליקה האסלאמית של איראן מייצגת שיטת שלטון חדשה בעולם האסלאם: שלטון רפובליקני על בסיס חוקתי-דתי. עם כינונה נדחקו המג'אהדין יחד עם תנועות ומפלגות אחרות אל השוליים הפוליטיים של הרפובליקה החדשה. דחיקה זו מנעה מהם להתחרות על מושבים במג'לס (הפרלמנט האיראני) החדש, להתמודד לנשיאות המדינה ואף להתקיים כארגון פוליטי. הארגון סירב להכיר בעובדה זו והחל להתעמת עם מוסדות הרפובליקה החדשה שאך קמה. מייסדי הרפובליקה החדשה רדפו את הארגון עד חורמה ולא אפשרו את פעילותו. רדיפה זו הובילה את הארגון לנקוט אמצעים אלימים נגד המשטר על מוסדותיו השונים. תקופה זו מוכרת בהיסטוריה של איראן המודרנית כ"תקופת הטרור". עימותים אלו לא שככו עד אשר הסתלק הארגון מאיראן בקיץ 1981 ונערך לבנייה מחודשת בצרפת. מטרת מאמר זה היא להציג את השתלשלות האירועים לעזיבת הארגון את צרפת ולהתמקמותו בעיראק. המאמר ינסה לענות על השאלות האלה: מדוע בחרו אנשי הארגון לחבור לגרועה שבאויבות מולדתם וכיצד הצליח הארגון להשתלב צבאית במערך הלחימה העיראקית ברפובליקה האסלאמית? כיצד עלה בידי הארגון לשרוד תקופה כה ארוכה מתום מלחמת איראן–עיראק באוגוסט 1988 ועד נפילת המשטר העיראקי של צדאם במאי 2003, ואף לאחר מכן? כמו כן מנסה המחבר לבחון מזווית אחרת את הצד העיראקי ב"רומן האסור" הזה לכאורה בין ארגון אופוזיציוני איראני-שיעי לבין משטר דיקטטורי עיראקי-סוני במטרה לענות על השאלות האלה: מדוע המשיכה עיראק לתמוך במג'אהדין לאחר תום מלחמת שמונה השנים? כיצד השפיעה נוכחותו של הארגון על תהליך הנורמליזציה של עיראק עם איראן לאחר תום מלחמת שמונה השנים? וכיצד ראה העולם המערבי, אירופה וארצות הברית, את שידוך הכלאיים הזה. (מתוך המאמר) שהיית הארגון בצרפת ארכה חמש שנים (1981–1986) עד אשר החליטה ממשלת צרפת בלחץ איראני, דיפלומטי בחלקו אך טרוריסטי בעיקרו, לגרש את אנשי הארגון ולמנוע את המשך פעילותו על אדמתה. אנשי הארגון קיוו למצוא מפלט מדיני במדינה אירופית אחרת, אך תקוותם נגוזה: מדינות אירופה חסמו אף הן את כניסתם אל שטחן בגלל חשש ממשבר דיפלומטי עם איראן ואף מטרור עקיף מצדה, כפי שאירע בצרפת. הארגון, שלא מצא מנוח לכף רגלו על אדמת אירופה ובארצות הברית, החליט להתמקם פוליטית וצבאית בעיראק של צדאם חוסיין. בשנה זו, 1986, היו נתונות איראן ועיראק בשיאה של המלחמה עקובת הדם ביניהן, ובשלב זה טרם נחזה סיומה.