Abstract
בכל שנה משרד החינוך מכריז על עשרה זוכים בפרס ישראל, ובהם עד שבעה מדענים ואנשי רוח ממערכת ההשכלה הגבוהה. מחקר זה בוחן את מספר הפרסומים של הזוכים בפרס ישראל במדעי החיים ובמדעים מדויקים, מתוך התבססות על תיאוריה שניסח המתמטיקאי לוטקה בתחילת המאה הקודמת, ולפיה האקדמיה מבוססת על "חוק המצוינות הנדירה". לדבריו, בכל אוכלוסיית מדענים יש קבוצת מצוינים קטנה שמספר פרסומיהם גדול הרבה יותר מזה של שאר המדענים, או במילים אחרות: את המדע מובילה אליטה מצומצמת, המפרסמת כמות פרסומים יוצאת דופן, ואילו תרומתם של שאר המדענים למחקר המדעי הכולל פחותה הרבה יותר. המחקר הנוכחי מציג מקרה מבחן מיוחד לחוק זה ובוחן את השלכותיו על התקציב בישראל. באופן ספציפי המחקר בוחן את הישגיהם של חוקרי האליטה המדעית בישראל ושואל: האם "חוק המצוינות הנדירה" חל גם על קבוצת הזוכים בפרס ישראל במדעי החיים ובמדעים מדויקים? האם גם בקבוצת המצטיינים ביותר נמצא קבוצה קטנה יותר של חוקרי-על שאחריהם משתרכים שאר החוקרים המצטיינים? ואכן, מן המחקר עולה שאת 46 הזוכים בפרס ישראל במדעי החיים ובמדעים המדויקים מובילה קבוצת עילית קטנה ובה ארבעה חוקרים, המפרסמים מספר יוצא דופן של פרסומים ביחס לשאר החוקרים - מצטיינים אף הם - שפרסומיהם מעטים הרבה יותר. אף כשמשווים את קבוצת הזוכים בפרס ישראל במדעי החיים ובמדעים המדויקים לקבוצות חוקרים אקראיות אחרות, נמצא שקבוצת הזוכים בפרס ישראל היא קבוצת מדענים פורייה בצורה יוצאת דופן - בכל זאת גם בין חבריה שלה חל "חוק המצוינות הנדירה". לממצאים אלו חשיבות רבה בתקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה ובקביעת שכר המדענים, לדוגמה: רוב מוסדות המחקר מניחים שיש שוויון יחסי בפריון חוקריהם, ולכן יש להם הסדרים שוויוניים יחסית בפיזור משאביהם, אך הממצאים בדבר הנדירות היחסית של מצוינות בעולם המדע מעלים שאלות ניהוליות מן הדרגה הראשונה ומזקיקים דיון פנים-אקדמי באשר לרמת הצטיינות, למריטוקרטיה, להערכת המדענים ולתגמולם. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 6-27 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה |
| Volume | 25 |
| State | Published - 2018 |
IHP Publications
- ihp
- Equality
- Lotka-Volterra equations
- Peras Yiśraʼel
- Science publishing