ועדות הכנסת בפרספקטיבה של פיקוח: כרוניקה של כישלון ידוע מראש?

אחד התפקידים החשובים ביותר של מוסד הפרלמנט הוא תפקיד הפיקוח על הרשות המבצעת. עוד לפני שנים רבות קבע ג'ון סטיוארט מיל (Mill) כי המשרה הראויה של אספות נציגים היא להשגיח ולפקח על הממשלה, להאיר את מעשיה באור הפומביות, לכפות עליה לתת הסבר מלא וגם הצדקה למעשיה, לגנותה בעת הצורך, לבקר אותה, ובמקרים קיצוניים להסיר את התמיכה בה. למרות חשיבותו הרבה של תפקיד זה בהגנה על המשטר הדמוקרטי, על ידי הבטחת קיומם של סדרי שלטון ומנהל תקינים, טרם קיבלה סוגיה זו תשומת לב אקדמית ראויה, קל וחומר בהקשרה הישראלי. מאמר זה שם לו למטרה לשפר את המצב המתואר לעיל ולתרום להעמקת הידע בסוגיית הפיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת בישראל מתוך שאיפה להציג תמונה כוללת ושלמה יותר של תחום זה בהיבט היסטורי, מהכנסת העשירית, שפעלה בשנות השמונים, דרך הכנסת ה–13 , שפעלה בשנות התשעים, עד הכנסת ה–16 , שפעלה בשנות האלפיים. לצורך כך הוא יתמקד בבחינת ועדות הכנסת מנקודת מבט ייחודית: יכולת הפיקוח שלהן על הרשות המבצעת, כלומר פוטנציאל הפיקוח שלהן, מתוך הנחה שפוטנציאל פיקוח ירוד לא יאפשר להן מלכתחילה לתפקד ביעילות בתחום זה, ולכן מן הראוי לתהות קודם כול על קנקנו. מבחינה מתודולוגית יתמקד המאמר במדידה אמפירית של פוטנציאל הפיקוח של ועדות נבחרות באמצעות מדדים שונים המייחדים את פעילותן בתחום המדובר. מדידה זו תאפשר למפות את הכשלים הפוגמים ביכולת פיקוח זו וכן להציע כמה פתרונות אפשריים לכשלים הללו. (מתוך המאמר)