Abstract
בין שני קטבים מנוגדים של פתרון הסכסוך באמצעות הסדר לבין הכרעה צבאית התפתחה בעשור האחרון גישת ביניים של הסדריות זמנית בדומיננטיות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון. זו מתאפשרת לא רק בגלל עוצמה צבאית אלא כתוצאה משני תהליכים משתלבים בחברה הפלסטינית: האחד – רצונה של הנהגת הרשות לשמר הישגים, כגון בניית מוסדות מדינה על בסיס תוכנית פיאצ'; האחר – תרבות צריכה הולכת וגדלה של האוכלוסייה, המבקשת לשפר את מרקם חייה ואינה מוכנה להקריב למען חזון לאומי שאינו נראה בר מימוש באופק ועבור אבו מאזן שנתפס בעיניה כמנהיג חלש. אלו מבטיחים בטווח הקצר את המשך השליטה הישראלית כמעט באין מפריע ומבלי לשלם מחיר מדיני, אך מנגד מתפתחת מציאות דה פקטו של ישות מדינית אחת בכל המרחב שבה חיות שתי קהילות אתניות־לאומיות־דתיות שונות זו מזו.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 245-262 |
| Number of pages | 18 |
| Journal | מחקרי יהודה ושומרון |
| Volume | כרך כו |
| State | Published - 2017 |
IHP Publications
- ihp
- Arab-Israeli conflict -- 1993- -- Peace
- Israel -- Security
- Israel -- Treaties, etc -- Munazzamat al-Tahrir al-Filastiniyyah -- 1993 Sept. 13
- Palestinian Arabs
- Palestinian National Authority
- Palestinian National Authority -- Social conditions