התאמת סביבת המגורים לצורכי האוכלוסייה המזדקנת

העלייה המשמעותית בתוחלת החיים בחברה המערבית והתרופפות התמיכה בזקן מצד המשפחה המורחבת מחייבות התייחסות לבעיותיו של הזקן, לצרכיו הייחודיים ולסביבתו הפיזית. רצונם של זקנים להישאר בסביבתם הטבעית דורש היערכות מחודשת ושינוי בגישה הכוללת כלפיהם. המאמר מדווח על מחקר גישוש שניתח תכנית חדשנית שהונהגה בישראל - הקהילה התומכת המספקת לזקנים שירותי מוקד מצוקה ומגוון שירותים ופעילויות חברתיות. שכונת קריית משה בירושלים נבחרה כדוגמה מייצגת. רואינו בעלי התפקידים במנהלת התכנית וזקנים תושבי השכונה. נראה שעד כה לא עמדו המתכננים על המשמעויות השונות של הקשר שבין תהליכי הזדקנות אנושית לבין תהליכי הזדקנות פיזית של שכונות. ההנחה היא כי להזדקנות הפיזית של השכונות יש השלכות הן על איכות חייו של הזקן והן על המרקם העירוני, ולכן יש לטפל בו-זמנית בשתי הבעיות, ולשלב בתכנית מרכיבים מתחום התכנון הפיזי. נוסף על כך מוצעים שיפורים מסוימים בתחומי הארגון והטיפול של תכנית הקהילה התומכת