השפעת דיכאון על תהליך השיקום של קשישים לאחר שבר בצוואר הירך

עם העלייה בתוחלת החיים וכתוצאה מכך עלייה בפגיעות שלדיות בקרב קשישים, יותר ויותר אנשים זקוקים לטיפול שיקומי. דיכאון בקרב קשישים נפוץ ביותר, ומצוי במקום השני בסולם האבחנות הקשורות לתחום הנפשי, והוא גורם ראשון במעלה למוגבלות תפקודית המובילה לירידה משמעותית באיכות החיים. דיכאון מחריף כתוצאה ממוגבלות הנוצרת מעצם הפגיעה בעצמאות היום-יומית. בקרב האוכלוסייה הקשישה מוגבלות תפקודית ודיכאון הם איפוא מכשולים עיקריים לחיים עצמאיים ואיכותיים. דיכאון בקרב מטופלים לאחר שבר בצוואר הירך יכול להשפיע הן על מידת שיתוף הפעולה והיוזמה של האדם המטופל והן על היבטים התנהגותיים נוספים החשובים לקידום התהליך השיקומי מבחינת יכולת הטיפול בעצמי, שיפור יכולת הניידות התפקודית ומידת ההשתתפות בפעילויות יום-יומיות והמעורבות החברתית. ועם זאת, לעיתים הצוות המטפל אינו נותן את הדעת די הצורך להשלכות של דיכאון על השיקום של קשישים לאחר שבר בצוואר הירך, ומכאן שאיתור מוקדם של דיכאון אינו מספק. סקירת ספרות זו בוחנת את השפעת הדיכאון על תהליך השיקום בקרב קשישים לאחר שבר בצוואר הירך וההשלכות על התפקוד בתחומי חיים שונים. העלאת המודעות לחשיבות אבחון מוקדם של דיכאון בקרב אוכלוסייה זו, ומציאת אסטרטגיות לזיהוי ולמניעת דיכאון עשויים לקדם את הניצול המרבי של תקופת השיקום, ובכך את איכות הטיפול השיקומי. (מתוך המאמר)