העוצמה הרכה של סין ביחסי סין ואיראן

אז מותו של דזה דונג החל בסין עידן חדש שהביא לצמיחתה של סין ממדינה שולית בזירה הבינלאומית לאחת המדינות המרכזיות בזירה. צמיחה זו הניעה תהליכים בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. שני התחומים הראשונים זכו להתייחסות נרחבת, אך התהליכים החברתיים-תרבותיים נשארו בצל בשל הקושי לזהותם ובשל היותם תהליכים מתמשכים. עוצמה רכה, כלומר הפניית משאבים במטרה לייצר תדמית חיובית, היא אסטרטגיה שהסינים השתמשו בה כבר לפני מאות רבות של שנים, אך התרחבה מאוד עם תחילת המאה ה־21, במקביל לצמיחה הכלכלית של סין וביתר שאת סביב “יוזמת החגורה והדרך” של הנשיא הסיני. המאמר בוחן את הפעלת העוצמה הרכה מצידה של סין כלפי איראן בשני מאפיינים מרכזיים: תרבות פופולרית וחינוך. בתרבות הפופולרית הפנו הסינים מבט לאיראן בתחום הספרות והטלוויזיה ובשלל אירועים תרבותיים שמעידים כי סין פועלת לבנות תדמית חיובית למדינה על מנת לגבות ולהעמיק את היחסים. כך גם האיראנים, ועל כן העוצמה הרכה שהפנו הסינים התקבלה על פי רוב בזרועות פתוחות, וגם כאשר היו בעיות, כמו למשל בהתנהלות הפיננסית של סטודנטים איראנים בסין, הבינו האיראנים כי במצב הקיים, קרי בידוד בינלאומי, עליהם להבליג ולחזק את היחסים התרבותיים והחברתיים עם סין במטרה להעמיק את מכלול היחסים. זאת, על אף שההיבטים החברתיים-תרבותיים אינם ליבת היחסים. ליבת היחסים היא בתחומים הכלכליים, ובעיקר המסחר בנפט ובגז, והקרבה הרעיונות בין המדינות שלצד רוסיה מהוות את הגרעין של המדינות המתנגדות להגמוניה המערבית בקביעת הסדר העולמי. (מתוך המאמר)