במסלול ילדותה: סיפורה של שולמית, ילדה במושב עולים

אג'בל היא ילדה העולה לישראל מפרס עם אביה ואחותה בתחילת שנות החמישים. היא ובני משפחתה נתקלים בקשיים הכרוכים במעבר לארץ צעירה וענייה, מרובת תרבויות ושפות. ביד רכה אך בוטחת, מתעדת אג'בל את הקורות אותה ואת יקיריה, החל בקליטתם במחנה העולים "שער העלייה" וכלה בתיאור ניצני דור ההמשך של המשפחה המסתעפת. בדומה למלאכת אריגת השטיחים של ברוריה דודתה, אוספת אג'בל את החוויות ואת האירועים הפוקדים את חייה, משמחים ועצובים, וטווה מהם את סיפור ילדותה כאריג פרסי מרהיב. מן הסיפורים הקטנים של חיי היום-יום נדמה כי אג'בל אינה מסתפקת במתן הצצה חטופה אל חיי משפחתה, אלא אף מצליחה להעביר הריחות והטעמים של החיים שהיו אז. מלבד היותו רומן משפחתי-ביוגרפי, מהווה במסלול ילדותה מסמך דוקומנטרי המציג את תקופת הצנע על השלכותיה ועל נגזרותיה, דרך עיניה של ילדה. ילדה שאהבתה למשפחתה ולארצה החדשה מכריעה את כל הקשיים שבהם היא נתקלת. זהו סיפור על חלוציות, ערכים וציונות כפי שמימשו אותה והגדירו אותה אנשי מושב מסלול ויישובי הנגב המערבי הסמוכים. זהו סיפור על התמודדות, על קונפליקטים בין ישן לחדש, בין חילון למסורת. זהו סיפור על יישוב הקונפליקטים באמצעות אהבה, נתינה והתמסרות. בעידן של שפע חומרי וצריכה בלתי-מרוסנת, מהווה "במסלול ילדותה" משב רוח מרענן המזכיר לנו, ישראלים וישראליות, כיצד התחיל הכול. הוא מזכיר מה רבה חשיבותם של מושגים שכמו נשכחו: פשטות, הסתפקות במועט, צניעות, הכרת תודה.